"חזרתי מפגישה עם עורך הדין. המסמכים לגירושין נמצאים בתיק. אני בדרך הביתה לתת לו..."
שמעתי את המשפט הזה לא פעם, מנשים ומגברים שהיו רגע לפני פירוק המערכת, בידיהם מסמכים משפטיים שהופכים את העניין לרשמי, ופומבי. פעמים רבות, אני שומעת את המשפט הזה בסיטואציה שבה הדוברים אינם יודעים במה אני עובדת.
אני נחמצת בתוכי – עוד משפחה מתפרקת.
אינני מבקשת פרטים. חומרי הייאוש מהזוגיות לא חסרים, והם עשויים ממשהו שנגמר, ממשהו שאף פעם לא היה, מעומס, ממרחק ומתקשורת לקויה.
איך אפשר לחבר בין אנשים כועסים, מרירים, זרים, מאוכזבים?
אם מתאפשר בשיחה, אני שואלת בזהירות, "האם ניסיתם הכל?"
התשובות שקיבלתי עד היום לא היו מעודדות: לפעמים היה פיצוץ שהוביל לפנייה לעורכי דין; לפעמים המשבר התבשל אצל שני הצדדים, ואיש מהם לא עשה דבר כדי לעצור את הסחף; לפעמים הסביבה דחפה את אחד הצדדים לפעול מיידית ב"מירוץ הסמכויות" ולהגיש תביעה במקום שנראה כי ייתן יתרון לצד המגיש ראשון.
כך או כך, ולמרבה הצער, לאיש מבני הזוג לא היו הכלים כדי להתמודד עם השבר הזוגי, לאחות את הקרע, או את הכלים להיפרד בדרך נאותה.
במיוחד קשה לשמוע, ש"אפילו היינו בטיפול זוגי". בירור קצרצר מעלה את הפרטים הבאים - והם די דומים בין זוג לזוג: הטיפול הזוגי כלל מפגשים משולשים – בני הזוג והמטפל, וגם לא היו הרבה מפגשים כיוון שהתהליך התפוצץ בשלב מוקדם, ולא עלה בו הנושא של יחסי אישות. ברוב המקרים, העיסוק המרכזי בפגישה היה הטחת האשמות ולא הגיע לשלב האחריות שכל אחד צריך לקחת על הצד שלו בהידרדרות של הקשר. המסקנה, מן הסתם, שהטיפול הזוגי לא הצליח, שהרי אחד מהם עם מסמכי התביעה לגירושין, בדרכו לתת לצד השני. איך אנחנו, המטפלים, יכולים לסייע בדרך נכונה יותר לזוג במשבר? איך, אם אקח בהשאלה משבועת הרופא "לא להזיק", לא נתרום, חלילה, להחרפת המשבר?
קיימות גישות שונות של טיפול זוגי, והמשותף לכולן הוא מערך (setting) של זוג ומטפל באותה פגישה. פגישות בנפרד – מטפל ואחד מבני הזוג, הן נדירות בתחום הטיפול זוגי.
האם המערך המקובל (ה – setting הטיפולי) של הטיפול הזוגי, בו בני הזוג יושבים ביחד עם המטפל ודנים במשותף במשבר, מועיל להם או אולי תורם באופן שלילי להחרפת המשבר?
כדי להסביר טוב יותר את התהייה, אתאר מפגש סטנדרטי ראשון עם מטפל זוגי: זוג במשבר מגיע טעון לפגישה הראשונה של הטיפול הזוגי. הם סומכים על המטפל שיסייע להם לצאת מהמשבר, שיעזור להפסיק את הסבל, האכזבה, הכעס, הייאוש והצער שמלווה אותם. המטפל נתפס כמעין "שופט" שיכריע מי מביניהם צודק יותר. באופן אנושי ומובן, כל אחד מהצדדים מבקש לספר את הצד שלו, ועוסק בשכנוע של המטפל שהצד שלו צודק יותר, נפגע יותר או מתאמץ יותר. בשעה שצד אחד מספר על האופן בו הוא רואה את הדברים, המטפל מקשיב. בה בעת, בן הזוג השני שותק ונעלב או יוצא מכליו למשמע העיוותים שיש בסיפור, לתחושתו. עלבון וכעס הם רגשות עזים שממילא נחווים בתוך המשבר הזוגי. האם שיחזורם בפגישה טיפולית, והגברתם, מעצם זה שהם נחווים בנוכחות אדם שלישי – המטפל, תורמים ומסייעים לזוג או שיש בהם חיזוק למרחק שממילא קיים בין בני הזוג?
ההגעה לטיפול זוגי אינה בהכרח סימן לבשלותם של בני הזוג לטפל בזוגיותם. פעמים רבות מדובר בתהליך ארוך שמתחיל בשלב של בירור הסיבות של כל צד לרצות לצאת מהקשר. חלק מהסיבות נאמרו בבית, כשבני הזוג דיברו ביניהם על המשבר. בני זוג שמגיעים לטיפול זוגי ביחד, רוצים, כל אחד, לספר את הסיפור שלו. הסיבות, מן הסתם, אינן מעצימות או משבחות את בן הזוג השני. האם בתוך פגישה טיפולית, שמטרתה לקרב בין הצדדים, בן הזוג השני אמור לשמוע את כל הפרטים והאמיתות האישיות שהביאו למשבר? האם, בנוכחות המטפל, גבר צריך לשמוע מהאישה תלונה על כך שאינו מטופח מספיק? האם, בנוכחות המטפל, אישה צריכה לשמוע שהגבר מעוניין בנשים צעירות יותר? מה הטעם לחזור, בנוכחות המטפל, על דברים קשים שנאמרו ממילא בין הצדדים בבית? מפגש עם שני בני הזוג יחד, הופך להיות מגבר להטחת האשמה ותסכול, דבר שחותר תחת עצם המהות של טיפול זוגי שמטרתו לקרב בין הצדדים.
כך גם במקרה שבו צד אחד לא הביע באופן ישיר, מול הצד השני, את סיבותיו לצאת מהקשר. לפעמים, הפגישה הטיפולית "עוזרת" לאחד הצדדים להיות 'אמיץ' לרגע, ולהטיח את הדברים באופן לא מעובד, ולעתים גם משפיל ומנחית. בכל מקרה, בתקשורת כזו יש נזק, ובפרט כאשר הדברים הקשים נמסרים בין הצדדים מול המטפל, בסביבה שאמורה להיות מוגנת.
אם נמשיך את הקו הזה, הרי שבצאתם מהפגישה הטיפולית הראשונה במערך הטיפולי הזה, יוצאים בני הזוג חשופים יותר, רחוקים יותר ונעלבים יותר. איך בדיוק תרמה פגישת הטיפול במערך הזה, לאותו זוג במשבר? ב"תרפיה מותאמת אדם" הפגישות מתקיימות עם כל אחד מבני הזוג בנפרד. או-אז יש הזדמנות לכל צד לומר את אשר על לבו, בלי שהדבר ייאסף לעוד רעל וייצור ריחוק נוסף על הריחוק הזוגי הקיים. המטפל קשוב לנרטיב האישי של כל אחד מהצדדים, וגם מאתר את הליקויים התפקודיים המקשים על הזוג בחייהם המשותפים. מכאן, הדרך פשוטה יותר לעזרה: המטפל מסייע, באופן פרטני, לכל צד להעלות רמת מודעות, לקחת אחריות, ולשפר עמדה ורמת תפקוד.