בזוגיות נדרש האדם לצאת מתחומי עצמו, ולפגוש את צרכיו של האחר, מתוך עמדה רגשית תקינה. נדרשת ממנו יכולת הכלה, יציבות, מחוייבות ותפקוד, כדי לקיים זוגיות. לא כל האנשים זוכים להתפתח באופן תקין, שמאפשר להם להיות בקשר זוגי.
יש מי שגדל להורים שהזניחו אותו, וכבר בגיל צעיר היה צריך לדאוג לעצמו. מעולם לא סופקה לו הסביבה המזינה והמגינה שהיתה דרושה לו, והוא למד לסמוך על עצמו. כך עוצבה אצלו הגנה הישרדותית, שבה הוא מרכז העולם, הוא דואג לעצמו – ורק לעצמו, ואין לו מקום לאחרים - לא לבת-זוג, וודאי לא לילדים. יש אנשים שגדלו בסביבה שמאופיינת בהגנת יתר – ההורים עשו הכל עבור הילד, ולא איפשרו לו לחוות תיסכול או עצמאות. השנים חולפות, והוא הופך להיות בוגר עם לאקונות תפקודיות קשות, ובלי מנוע פנימי הדוחף אותו ללמוד בעצמו. אדם כזה לא יהיה מסוגל לקיים מסגרת של זוגיות תקינה, כי מעולם לא תבעו ממנו לתפקד במישורי החיים השונים.