פסיכותרפיה

הורה מבוגר, מוצא את עצמו מפחד מהילד שלו. ההורה הקשיש, חסר אונים ושבוי, נאלץ לרצות את ה'ילד', ולעשות דברים שהוא לא שלם איתם, רק כדי להרגיע את האווירה ולהוריד את המתח השלילי.

המתנה החשובה מכל אנו, ההורים, רוצים לראות את ילדינו גדלים ומתפתחים, ובבוא היום בוחרים בן זוג ראוי ומתאים להם. הילדים שלנו יוצאים, מגיל צעיר מאוד, למפגש עם סביבה וחברה כשהם מצוידים במה שספגו מהבית המגדל, מאיתנו. מערכת ההתנהלות הרגשית שספג ילד בבית המגדל, מלווה אותו כל חייו. אם נדייק יותר, רמת האינטימיות בין ההורים משפיעה על מסלול חייו ועל עיצובו הרגשי.

נשים רבות מגלות שמותו של בן הזוג, מחייב אותן לפגוש את החיים מעמדה אחרת.

קיימות גישות שמחכות עד שהמטופל יעלה נושאים קיומיים. טיפול כזה יכול להימשך שנים. הזמן חולף, החיים ממשיכים, והמטפל מחכה בסבלנות עד שהמטופל יעלה נושא קיומי. בזמן שחולף, המטפל מקבל תשלום עבור כל פגישה, כמובן. נוח למטפל לחכות שהמטופל יעלה את הנושא. נוח למטופל, לא לטפל בקשייו, אלא רק לדבר. יש מקום לשאול, איזו אחריות יש למטפל על חייו של המטופל? האם מטפל שרואה בעיות פתולגיות בעולמו של המטופל, לא יעלה אותן מיוזמתו בטיפול? האם המטפל מדבר רק על מה שנוח למטופל? תהליך טיפולי רחב היקף, מחייב התערבות עמוקה בחייהם של המטופלים, וזאת כדי להניע אותם לשנות ולשפר את התיפקוד שלהם.

בזוגיות נדרש האדם לצאת מתחומי עצמו, ולפגוש את צרכיו של האחר, מתוך עמדה רגשית תקינה. נדרשת ממנו יכולת הכלה, יציבות, מחוייבות ותפקוד, כדי לקיים זוגיות. לא כל האנשים זוכים להתפתח באופן תקין, שמאפשר להם להיות בקשר זוגי.

איך אנחנו, המטפלים, יכולים לסייע בדרך נכונה יותר לזוג במשבר? איך, אם אקח בהשאלה משבועת הרופא "לא להזיק", לא נתרום, חלילה, להחרפת המשבר? קיימות גישות שונות של טיפול זוגי, והמשותף לכולן הוא מערך (setting) של זוג ומטפל באותה פגישה. פגישות בנפרד – מטפל ואחד מבני הזוג, הן נדירות בתחום הטיפול זוגי. האם המערך המקובל (ה – setting הטיפולי) של הטיפול הזוגי, בו בני הזוג יושבים ביחד עם המטפל ודנים במשותף במשבר, מועיל להם או אולי תורם באופן שלילי להחרפת המשבר?

במקרים בהם אני מבינה שאחד מבני הזוג מעוניין רק בשיפור תנאי השירות בבית, או ב"שקט תעשייתי", אין תהליך זוגי. במצב שבו רק צד אחד מעוניין בקירבה ובטיפוח הקשר הזוגי, לא יכול להתקיים תהליך זוגי. אף מטפל לא יכול לגרום לבן זוג לרצות את בת הזוג, ולהיפך. זו ציפייה לא מציאותית מטיפול זוגי.

"האם את חושבת שנצליח להתגבר על המשבר?"; "את חושבת שאנחנו מתאימים?"; "יש את מה להציל?"; "היא בכלל אוהבת אותי?"; "איך אדע שהשינוי אצלו לא זמני?"